עצי פרי נשירים

מי שיקלע לאזור הגליל והגולן באביב, ודאי ימצא עצמו נפעם לנוכח פריחת מטעים נשירים בצבעי ורוד ולבן, הצובעת את העמק וההר ומפארת את האזור כולו לאחר אפרוריותו של החורף.
עצי הפרי הנשירים, משנים את נופם בהתאם לעונות השנה והשימוש בהם בגינת הבית, יהפוך אותה למקום דינאמי ומלא חיים, במיוחד בזמן התנערות הגן ממנוחת החורף ולקראת כניסתו של האביב.

שלכת

עם בוא החורף, צמחים רבים וביניהם עצי פרי, נכנסים לשלכת. ירידת הטמפרטורות והתקצרות היום, גורמת לשינויים הורמונליים ולהפחתת הפעילות של הצמחים.
לרבים מהצמחים רחבי העלים, שמוצאם מארצות קרות, נדרשת תרדמת חורף - כניסה לשלכת.
לקראת השלכת, העלים משנים את הצבע לצהוב עד אדום ורקמת החיבור שבין העלה לענף נחלשת.
בתקופה זו עוברים הפקעים הרדומים של הצמח התמיינות, אשר קובעת מה יצמח מהם עם בוא האביב. מרביתם יצמיחו עלים ואף ענפים וחלקם יתפתחו לפרחים שיובילו לפירות. בחורף, גוזמים את עצי הפרי הנשירים ומשתדלים להשאיר הרבה פקעי- פרי. 

תכונות ושימושים

אנו נעזרים בתכונות שהוטבעו בעצי הפרי בראש ובראשונה לקבלת פירות למאכל, אך יש להם גם שימושים גנניים נוספים.
העץ הנשיר מוסיף בסתיו גוונים של עלי שלכת וממשיך עם פריחה מאוד בולטת בסוף החורף ולבלוב אדמדם באביב.
בקיץ הוא משמש למתן צל ככל עץ אחר, אך תכונות השלכת מאפשרות להרבה יותר צמחים לגדול בחסותו לעומת עצים כבדי צל שאינם נשירים.

תנאי גידול

עצי הפרי דורשים מיקום מתאים בגינה והם זקוקים לשמש ישירה כתנאי לפריחה שופעת ולקבלת פרי.
עצים שמקורם באזורים ים תיכוניים (תאנה, רימון, שקד) ידרשו בדרך כלל פחות השקיה ובאזורים גשומים הם יכולים לעיתים לגדול בתנאי בעל (ללא השקיה). עצי פרי מארצות צפוניות (אפרסק, משמש, שזיף וכו'), דורשים השקיה בקיץ. יש לזכור ולהקצות לעץ שטח שיתאים לגודלו בעתיד.

למשפחת הורדיים

יש ייצוג נכבד בקבוצת עצי הפרי הנשירים. לרוב עצי המשפחה, ישנה פריחה מרשימה הבולטת בצבעים עזים מלבן ועד ורוד כהה.
לחלק מהורדיים, יש עלים צבעוניים (אדומים יותר מהרגיל) ומאוד בולטים בגינה, ביניהם השזיף הפיסרדי ותפוח הנוי על זניהם השונים.
ידועים במשפחה זו, עצים הנותנים פרי "רטוב" עם גלעין אחד – אפרסק, גודגדן, דובדבן, משמש, נקטרינה ושזיף. עצים אלה, פורחים לפני התכסות העץ בעלים ויכולים לשמש לענפי קטיף פורחים.
דומה לקבוצה זו הוא השקד אך פריו יבש כמו האגוזים.
 עצים ורדיים אחרים עם פרי בעל גרעינים הם: חבוש, תפוח ואגס. פריחתם בולטת ולרוב מלווה בלבלוב מקביל של עלים.
*ישנם עצים ממשפחה זו שהפרייתם טובה יותר, כאשר שותלים שני זנים שונים בסמוך זה לזה

האגוזיים

מייצגים קבוצה נוספת של עצי פרי נשירים.  בקבוצה זו מוכרים העצים הגדולים:- פקאן ואגוז המלך וגם הקטנים יותר כאגוז הבוטנה (פיסטוק, של אלת הבוטנה). גם עצים אלה תורמים מאוד לאופייה של הגינה במשך השנה.
אגוז הפקאן, למשל, ידוע בשלכת הצהובה והיפהפייה שלו וכאשר ברוב עוצמתו הוא ניצב ערום בגינה, הוא יוצר מראה מרהיב.
.

חשופי שורש

 מקובלת מאוד נטיעת שתילים של עצי פרי נשירים בעונת התרדמה – בחורף, כאשר הם מוצעים למכירה חשופי שורש (ללא אדמה וכלי קיבול). אך אפשר גם לטעת אותם כל השנה, כאשר בית השורשים נתון במיכל או בשקית.
מחודש ינואר יעמדו למכירה במשתלה עצי פרי נשירים במגוון רחב יותר של זנים וסוגים מזה הקיים במשך השנה.

בהצלחה.