אחת הדעות הרווחות בציבור היא שהחורף איננו עונה מתאימה לשתילה, אולם יש רשימה ארוכה של צמחים ועצים שעונת החורף היא דוקא העונה המועדפת לשתילתם. לתקופת החורף יש יתרונות בשתילת צמחים חדשים: הגשמים חוסכים חלק מההשקיות המרובות והתכופות שנדרשות לשתילים חדשים וקרינה השמש פחותה ולכן אינה מקשה על קליטת הצמחייה. בחורף הישראלי יש ימים רבים ללא גשם שניתן לנצל אותם לעבודה בגינה, בתנאי מזג אויר נוחים ונעימים.
אחד מסוגי הצמחים המתאימים לשתילה בחורף הם צמחי החמציץ. משפחת החמציצים מתחלקת לשניים: חמציצים "רעים" – אלו הם החמציצים המוכרים לנו מילדותנו. הם מתפשטים בגינה ללא פיקוח ובקרה וקשה מאוד להפטר מהם. החמציצים "הטובים" כוללים סוגים הקימים בארץ שנים רבות: הורוד, הלבן – "רנייל" ו"איירן קרוס" וכן חמציצים חדשים ש"עלו" לאחרונה לארץ, חלקם מדרום אפריקה, ואשר טרם זכו לשמות ישראלים רשמיים.
בין החמציצים מדרום אפריקה יש כמה המפתיעים בצורת העלים שלהם. אחד "העולים החדשים" הוא בעל עלים סגולים כהים מאוד ופרח ורוד חזק עם לוע בצהוב – לימון. בזכות התגבור מחו"ל, קבוצת החמציצים הזמינה בעונת החורף במשתלות היא מגוונת מאוד הן מבחינת הצבעים והן מבחינת צורת העלים.
רוב החמציצים עולים ופורחים בחורף. רק סוג אחד – החמציץ המשולש, בעל העלים המשולשים סגולים כהים ופרחים בצבעי ורוד בהיר – פורח בחודשי הקיץ. זהו גם החמציץ שזקוק להצללה או הצללה חלקית לעומת השאר הזקוקים לשמש מלאה או לפחות לחצי יום של שמש ישירה.
לתואר החמציץ המוצלח ביותר כצמח גינה ראוי החמציץ הורוד הותיק. המופע העשיר שלו נמשך מנובמבר ועד יולי, גם כאשר הוא אינו שתול בשמש ישירה ממש. הוא נאה, חזק, אינו רגיש למחלות ומזיקים וחסרונו היחיד הוא שבקיץ הוא נוטה להדלדל ואף להעלם.
באופן כללי מיני החמציצים מאריכים ימים אל תוך הקיץ, אך בשיאו ישאר במקומם חלל ריק. משום כך ממליצים לשתול אותם בעציצים או באדניות. העציצים גם מבטיחים ניקוז טוב, הדרוש לרוב מיני החמציץ. אפשר לשתול אותם גם באדנית בחברת צמחי בצל ופקעת חורפיים, אשר יעלו מעליהם ויצרו מעין שתי קומות. לחילופין ניתן לשתול אותם בערוגה בחברת צמח רב שנתי בעל מופע קבוע (למשל "זקן-נחש יפאני" או סגל קיסוסי – סיגלית אוסטרלית), אשר יסייעו לשמירת מראה ירוק בערוגה.
קשה לשלב חמציצים עם צמחים גדולים, כי הם נבלעים ביניהם אלא אם כן הם שתולים לרגליהם. הם משתלבים היטב עם צמחים נמוכי קומה כמוהם, אך בעלי עלווה שונה. למשל, "בן אפר מכחיל" או "כריך קומנס ברונז".החמציצים מקסימים במיוחד ליד סלעים או ליד שביל מרוצף בגלל הניגוד בין העלים הרוטטים לבין הריצוץ או האבן הכבדים. החמציצים אינם נראים למרחוק ולכן כדאי להשתמש בהם בחזית וזאת כדי לא להפסיד את היופי, החן והמתיקות.
יובל קדישאי, מזכיר האיגוד הישראלי למשתלות ובעל משתלת שתיל ברמת השרון.