הערערים הם צמחי רב-שנתיים מעוצים, בני משפחת הברושיים. ואכן, למרבית הערערים בבגרותם יש עלים קשקשיים הדומים לעלי הברוש ואילו רק לחלקם (ולצעירים) יש עלים דוקרניים, דמויי חנית.
מרבית הערערים הם דו-ביתיים. בשונה מהברושים, בעלי האצטרובל הנפתח בהבשלה לפרקים-פרקים, יש להם פרי שהוא ענבה בעלת מעטפת אחת סגורה המכילה 1-8 זרעים (לפי כל מין).
מוצאם הגיאוגרפי של הערערים המקובלים אצלנו בגינון הוא במזרח אסיה (סין/יפן), ברמות מרכז אסיה, במזרח הים התיכון, בדרום אירופה ובאמריקה הצפונית.
מינים רבים שמוצאם באזורים יותר קרים, אינם נפוצים אצלנו.
הערערים מצטיינים בגיוון צורות רב ביותר. ישם מהם משתרעים, רחבים ונמוכים, שיחים בגדלים שונים, עמודיים ואפילו עצים המגיעים בגובהם לגובה ברוש.
ישנם בעלי ענפים זקופים או בכותיים, עם גווני עלים מעניינים מצהוב-זהב, ירוק בהיר וירוק ברוש, אפור מכסיף ועד כחלחל. חלקים מחליפים צבע בקור לגווני סגול מרשים.
השתילה
כדאי לזכור שהערערים צומחים לאט. האפקט הגנני מתקבל לאחר 5-7 שנים לפחות ואף לאחר עשר שנים ומעלה.
על כן מומלץ לטעת שתילי ערערים בוגרים יותר וכן לשתול ביניהם גידולי ביניים למשך השנים הראשונות.
אפשר לשתול אותם גם במיכלים והם מתאימים לגיזומי עיצוב וליצירת בונזאי. חשוב להתאים את גודלם ואת צורתם של המיכלים אל תכונות הערער.
השתילה אפשרית כל השנה,ף אך עדיף לשתול בסתיו ובזמנים יותר קרירים.
הקרקע ומצע הגידול
הערערים רגישים למליחות. טוב להם בסביבת אורנים/ברושים שהיא מעט חומצית. דרושה להם קרקע מנוקזת היטב ועד להתבססותם מומלץ להוסיף להם במצע הרבה חומר אורגני (קומפוסט שטוף).
השקיה ודישון
למרות שמוצאם הוא באזורים גשומים יחסית, ערער בוגר מסתדר עם מעט מאד תוספות השקיה בקיץ. ערערים צעירים דורשים השקיה סדירה וכדאי לדאוג בשלהי הקיץ להדחת מלחים ושטיפת הצמח כולו מאבק.
צמיחת הערער נמשכת גם בסתיו ובחורף ומומלץ להוסיף קומפוסט בכל העונות. במיכלי גידול יש להוסיף דשן איטי-שחרור (אוסמוקוט).
טמפרטורה ושמש
הערערים מעדיפים אקלים ממוזג עם קר, אל הם גדלים בכל הארץ כל עוד מונעים את התחממות הקרקע סביב שורשיהם. מומלץ לשים חיפוי לקרקע למניעת חום.
לערערים נדרש אור שמש כדי לקבלם את גווניהם היפים. ישנם מינים המצליחים יותר במדרון הפונה לצפון, אך אין לשתול אותם בצל מלא. צל חלקי בצהריים משפר את תנאי הגידול לערערים במיכלים.
הגנת הצומח
הערערים הם צמחים עמידים למדי (הם רגישים מאד לשאריות קוטלי עשבים, בעיקר מקבוצת הסימזינים), אך ישנן מחלות ברושים (הפוריות סירידיום ודיפלודיה) הפוגעות בהם. הפגיעה מתבטאת בהפרשות שרף מהקליפה ובהתייבשות קטעי ענפים עד לתמותת הצמח, והיא תוצאה של התפשטות הפטרייה בקמביום ובתת הקליפה.
להגנת הצמח נדרש גיזום והשמדת ענפים יבשים. יש לדאוג גם לניקוז טוב ורצוי להרחיק בשתילה מצמחים ורדיים (העשויים להדביק במחלות נוספות). את חתכי הגיזום יש למרוח במשחת עצים.
המזיקים הנפוצים ביותר הן הכנימות ( כנימה קמחית ואיצריה) העלולות להיות קטלניות. הן קטנות, לבנבנות ופעילות בתנאי לחות וחום בחיק ענפים ועלים קשקשיים. עם גילוי המזיקים מומלץ להגמיע או לרסס בקונפידור
גיזום ערערים
נעשה לצורך ריפוי ובעיקר לעיצוב.
לא מומלץ לגזום בקיץ ולא כדאי לגזום ענפים מעוצים ועבים.
להקטנת הנוף רצוי לגזום קצוות או הסתעפויות בעובי שאינו עולה על עיפרון.
חתכים גדולים יש למרוח במשחת עצים נגד חדירת יובש ומחלות. קיצור צמרת או ענפים עבים/גדולים חשוב לעשות תוך השארת הסתעפות הממשיכה את הצימוח ולתמוך אותה שלא תישבר.
התאמת ערערים לגינה
בהתחשב בצורתם ובגודלם מובאות המלצות לרווחי שתילה עם סטייה אפשרית של כ-20%בכדי לקבל מופע הולם לאחר כ-7 שנים. להלן הרווחים במטרים (מובאים בסוגריים). השמות מקוצרים, כמקובל במשתלות.
א. ערערים אופקיים ודומיהם, עד לגובה 0.25 מ'. מתאימים לכיסוי שטחים ומדרונות, לגלישה מקירות נמוכים ולמסלעות.
אמרלד ספרדר צפוף מאד, ירוק זוהר (0.7)
בלו ציפ צפוף, ירוק-כחול (0.7)
בר הארבור אפור, מאדים בחורף (1.0)
דוגלאסי כחלחל-אפור, מאדים בחורף (1.0)
וילטוני צפוף מאד, כחול-מכסיף (0.7)
יוקון בל צפוף מאד, מכסיף (0.6)
פרינס אוף וויילס דוקרני, ירוק, מאדים בחורף (0.7)
סקנדיה צפוף, ירוק זוהר (0.8)
פורקמבנס ננסי (רובץ) דוקרני מבריק, ירוק כהה (0.5)
ב. צמחי כיסוי עד לגובה 0.4 מ'. מתאימים לכיסוי שטחים ומדרונות, לגלישה מקירות נמוכים ולמסלעות.
אנדורה קומפקטה ירוק בהיר, מאדים בחורף (0.7)
רמת הנדיב ירוק, מאדים בחורף (0.7)
מכונס (קונפרטה) דוקרני, ירוק בהיר, רגיש לחום (0.8)
אכספנסה דוקרני, ירוק (0.6)
אכספנסה וריאגטה (מגוון) דוקרני, קטעים צהובים וירוקים (0.5)
סבינה אשלי עלוה עדינה, קצוות זקויפם, ירוק (0.8)
סבינה מ.ל.י ברושי, קצוות אופקיים, כהה (1.0)